דעה על ראשית היקום 

                                                                         ‏יום רביעי 06 דצמבר 2006 שלום........... נוח לי לכתוב את הדברים אל מי שאני מוכן לאחל לו שלום והוא מוכן לקרוא את דברי. אני מרגיש כמשוחח ולא כמדבר אל "ריק" שאיננו מגיב לדברים.  התחושה של שיחה, מקילה עלי ולכן המשפט הראשון.. הנושא: ה"יקום".!  מה זה ומי עשה אותו או, איך הוא התהווה, אם בכלל. אני ער לעובדה, שרבים וטובים בכול הזמנים, שאת דבריהם  אנחנו יכולים היום לשחזר לאחור הרחוק, הם דברים מוצקים  ומשכנעים, לשאלת קיומו של "היקום" הגדול או אולי האין סופי. משמע: אמירה או הסבר שהוא בגדר משהו, שמעבר לכול יכולת התפישה שלנו ומעבר ליכולת הדימיון האנושי. ואינני מתכוון  לרעיונות  ל"המונים" שאינם רואים ומדמיינים, אלא גם לא רעיונות משמעותיים ליכולת הבנתם של בודדי סגולה. ואפילו לא לאחד כול שהו שיכול להגיד לרבים (ואני ביניהם) משהו חכם, שיתקבל על הדעת ביחס לאותו "יקום". מה זה ה" יקום" הזה - מה גודלו. כיצד נוצר. האם קיימים חוקים ב "יקום הזה",  החוזרים על עצמם מהם ניתן להקיש משהוא שיסבירו מעבר לידוע לנו היום על אותו "יקום"? העובדה, שבזמנים שונים, נמצאו אנשים חכמים ואינטליגנטים, ואפילו יוצאי דופן ביכולתם ובתעוזה האישית, (ודרושה תעוזה ונכונות והקרבה כדי להגיד את הדברים בקול רם. בעובדה, יש ששילמו בחייהם)  שקמו והמציאו מושגים ושמות כמו "ארכי" ו "כאוס" ו"פירון" ו"אלוהים" ו"אלים" מכול הצורות ובעלי יכולות יוצאות דופן, אין בעובדה הזאת די  כדי להסביר דבר שכול כך קשה להסבר. דבריהם, אינם  קלים להבנה.  ועוד יותר קשה להשתמש בהם כנימוק משכנע אחרים. נכון, כול זה לא צריך למנוע מאחרים, לחלום, ובמיוחד להשתדל לנסח דברים חדשים או לפרש אמירות ישנות בנושא, נעזרים בחוסר ההצלחה של אחרים. מה אני רואה? שעל אף ההתקדמות העצומה של הגניוס האנושי,  בפענוח הרבה "מסודות" העולם הזה, המחקר התאורטי והמעשי בשאלות הנוגעות להתהוותו וקיומו של היקום, לא התקדמנו הרבה, לפחות לא ברמה שניתן להגיד כי סילקנו ספקות, או לחלופין, הסכמנו הסכמות באשר ליקום הדימיוני. אז מה? האם העובדה שלא הצלחנו מספיק זאת סיבה להתיאש? בהחלט לא.  אינני מציע להפסיק להתעניין בקיומו של היקום והבריאה וכול נושא אחר שאיננו יודעים או מבינים אותו עד תומו. סיפור בריאת העולם קשור קשר של ממש להכרה בקיומו של אלוהים, ואלוהים קשור קשר משמעותי באמונה הפנימית שלנו המשמשת כבסיס להתנהגותנו כלפי הזולת והחברה בתוכה אנחנו מתנהלים.  קל לנו לחיות מתוך ידיעה שיש מי שמשגיח עלינו כי נתנהג בתבונה וביושר ובאותו זמן הוא האשם בכול ההצלחות וגם המחדלים שלנו. הוא הרי ברא את מה שיש ומנהל את העניינים. אין מקריות. "הכול מין ממנו". אנחנו אמורים לעשות  את שציווה אותנו, אבל גם נושאים באחריות להפרת ההנחיות והוראותיו המפורשות שנוסחו בידי עושי דברו.ואולי מהסיבה הזאת, לא נרצה להיפרד מאמונה בקיומו של כוח עליון כזה. בלי האמונה הזאת, נתקשה לשמור על עקרונות של הטוב שבנו, וניגרר לאנרכיה וכול אחד "כטוב בעניו יעשה". קיום מצוות  של "יושר", "חמלה", "צדק", "ואהבת לרעך כמוך", "לא תרצח" ועוד כאלה ציווים שהצטווינו על ידי מי שיצר אותנו הם החישוקים ההכרחיים לשמירת החברה האנושית הרחבה. אם אין מי שיצר אותנו אולי גם אין לנו מחיוביות ונאמנות לאף אחד.? האם האמונה בקיומו של בורא עולם שנחוצה לנו לניהול חיינו, מפריעה לחשוב מחשבות אחרות על התהוות היקום ?  אני אומר: יתכן.יש בעולמנו הקטן מעונינים רבים (כול משרתיהם הישירים של "הכוחות העליונים) שהמצב הקיים ימשך, ולא יאפשרו לנו בקלות לשנות תפישות שיש בהם לפגוע במעמדם האישי והכלכלי כפרטים וכמגזר.הם שייכים למעמד שכולו בנוי על קיומו של "כוח עליון", הקשר אליו  ושמירה שמעמדו ישמר ולא ישחק, הוא כורח קיומי ולכן,  גם אם נוכיח באותות ובמופתים כי היקום התהווה ולא נברא בידי "יד יוצר", הוכחה שתתפרש ככפירה בכול מה שמהווה את הבסיס הדתות כולן, יהיה מי שיבלום. ואפילו בכוח. כפי שקרה כבר  בהיסטוריה האנושית, את הפצתה של הוכחה ואפילו מבוססת מדעית. ואני מוכן להמשיך ולתמוך בכול דרך אפשרית, במי שיכול ומוכן להקדיש את כול חייו להבין את מה שלא הצלחנו להבין עד היום. מוטב ונגיד כי אין לנו תשובות מוסמכות ומוסכמות על "היקום" ובתנאי שלא נישאר משועבדים למיני הגדרות בעלי שם עצם, שהם התחליף לחוסר הידיעה, וזאת משום, שבכול הזמנים, מתן "זכויות על" כמו: –  אלוהים, אלים, כוחות שאינם נראים -  לידם צמחו אליטות, ששיכו לעצמם מעמד של מורמים מ"העם", והם ורק הם יכלו לתקשר עם בעלי הכוחות המיוחדים האלה , ובזכות הפריבילגיה הזאת, הפעילו שלטון בלי מצרים ביחס למאמינים שהתמכרו להאמין כי כל דברי נביאי השקר האלה, הם אמת לאמיתה.  אני חש, שהמחקר הבלתי פוסק שהוא תוצאה של אותה תכונה מופלאה שאנחנו קורים לה "סקרנות", לא הצליחה להתקדם בפענוח השאלות החשובות, המסקרנות והבלתי מובנות עד עצם היום הזה  והמתייחסות  להתהוותו של ה"יקום" ("יקום" אני אומר, ולא רק כדור הארץ" ). דווקא ביחס ל"כדור הארץ", אני יכול להעריך כי ניתן להגיע להנחות מוסכמות מעצם העובדה, שביכולתנו להביט לשמים, ובציוד המשוכלל שיש בידינו ולא היה בידי איש לפנינו,  לראות שינויים המתרחשים בגרמי שמים אחרים שנעים יחד אתנו ושניתן ליחס אותם גם להתהוותו של "כדור הארץ" שלנו, ואפילו להניח, שבאיזה שהוא מקום יש עוד אחד או יותר "כדורים" כמו שלנו. ואגב, איש לא אמר דבר בשום מקום, כי אלוהים שאנחנו מדברים עליו, ברא גם את "היקום" או כול שיש ב  "SPACE" . על פי הכתוב, "הוא ברא ב 6 ימים את השמים ואת הארץ" ואין התייחסות לכול מה שמעבר להם.  איננו יכולים להקיש דבר מוסכם ביחס ל"יקום" או מה שאני מכנה"SPACE", משהו שמעבר לחושך, שאיננו רואים ואפילו מתקשים לדמיין. ואם זה נכון כי "עובדות הם "פאקט", ועם עובדות לא מתווכחים",  אזי צריך להשלים  שאולי, "העולם" שאנחנו מתעניינים בהתהוותו ומדברים עליו, קיים מתמיד.  "העולם" הזה שינה צורה, ומשנה צורה גם היום. אין צורך להמציא לו בורא מלאכותי.  אנחנו כבני אדם בעלי צרכים מיוחדים משאר יצורי כדור הארץ , צריכים את הבורא למטרות שלנו. מטרות שבהם טמונות יכולות השרדות שבלעדיהם, לא הינו יכולים להיות את מה שאנחנו היום, ונהיה מחר – לטוב ולרע. וזאת בטרם דנתי בשאלה של טוב ורע בהבט האבולוציוני של המין האנושי.אנחנו צריכים סמכות שתהיה מקובלת עלינו, סמכות שתחייב קיומם של מצוות שהם בבחינת תנאי הכרחי ליכולתנו לקיים את החברה בה מתנהלים חיינו.    רעיון.כמו אחרים לפני, בזמני ואחרי, חשבתי על הבלתי נודע, על הבלתי מוסבר. הכלים היחידים שעומדים כרגע לרשותי הם, הסקרנות והיכולת המחשבתית אסוציאטיבית שלי ל"גלגל" ראיה אבסטרקטית ממש, רעיונות הרודפים זה את זה, וביחד יוצרים שלמות שמתייחסת לנושא ממוקד שהוא כרגע במרכז ההתעניינות שלי., בטרם  עובר למוקד התעניינות אחר. באם אנחנו מקבלים על עצמנו את האמירות: "שאין יש מאין" כמו "שדבר אינו הולך לאיבוד אלא מחליף צורה" וממשיך להתקיים היכן שהוא, לא כדמות ולא כרוח אלא כחומר בכול צורת צבירה שאנחנו מכירים, ואולי משהו שאיננו מכירים, (בהתייחסות הכי כוללנית שאפשר, מבלי להתכוון למשהו מוחשי שיש לו שם וצורה). לדעתי, לא יהיה זה לגמרי טיפשי להגיד  שב "SPACE" היה, יש ויהיה תמיד משהו שיכול, בתהליכים ממושכים ומתמשכים, להתגבש לדברים אחרים בבחינת "מחליף צורה אבל לא נעלם",.ביניהם גם הופעתו של "כדור הארץ שלנו וכול בעליו ובסביבתו", לאיזה מרחק שנרצה להגדיר. וכאן, שתי הערות, או שתי הארות, או שתיהן ביחד: השימוש במילה SPACE"" מתאימה לי ביותר להצגת הרעיון. מבחנתי, בתחושות שמעורר אצלי המונח, זהו דבר ללא גבולות. משהוא בלתי מוגדר מבחינת גודלו, או מיקומו. מילות כמו "יקום" או אפילו "חלל", או "שמיים" או כול מילה אחרת שיכולה להישמע, או להתפרש כמתייחסת למשהו בעל גבולות, או צורה, משהו שאיננו "הכול", "אין סופי" , שם עצם שהו, לא יתאים לי  בהגדרת הרעיון שאני מבקש להסביר. ביחס ל SPACE"" ניתן לשאול מה זה? ביחס "ליקום" ניתן לשאול גם, מה יש מעבר ל"יקום" או מעבר ל"כאוס" או אחרי השמים, כאילו יש מעבר להם משהו אחר. מעבר ל SPACE"" יש עוד SPACE""..לא SPACE"" אחר.  אותו SPACE"" עצמו, אלא אם נצטרך לחלק מלאכותית את ה SPACE"" האחד ל SPACE"" א' ו SPACE"" ב' כדי להבחין ולתאר את המצב האבולוציוני שבו שרוי האחד ביחס לשני. במקרה כזה, נתאר SPACE"".. שהו בעל גבולות  כול שהם, במצב תהליכי שונה מ SPACE"" אחר מתוך ידיעה שבסופו של דבר הם מהווים SPACE"" אחד. ה "כאוס" להבנתי הוא שם מגדיר למצב הנמצא בחלק מה "SPACE", שאני מדבר עליו. שתים: בניסיון להסביר את עצמי ואת הרעיון שאני רוצה להעלות, השימוש במשפטים כמו:  "מחליף צורה אבל לא נעלם" אין בהם כדי להגביל אלא  כדי להרחיב את המשתמע מהם, ככול שרק אפשר.  במילים אחרות, כול תהליך, שיש בו כדי ליצור שינוי או מעבר של כול חומר ממצב של צבירה אחד למשנהו או כול שינוי שהמדע הצליח לתאר ואפילו דברים שטרם גילינו והם בגדר ייתכנות היפותטית אבל, יש או יהיה בהם כדי לקיים את הנוסחה של: "קיומו של החומר כחומר לא נאלם ולא יאלם, בבחינת אין, "אין"  מ"יש". כול ניסוח  אמירה ברוח זאת, תחשב כאמירה שהיא  בגדר "אקסיומה". משמע: כמות החומר על כול צורותיו – מוצק, נוזלי, גזים או אנרגיה, כ"יסוד" או כחומר מורכב, -  הוא בכמות לא משתנה.  והרי, בכול הזמנים, בתהליכי החשיבה אסוציאטיבית אבסטרקטית, האנשים הניחו אקסיומות שאיפשר להם ליצור בסיס עליו בנו ים של הנחות חדשות משל עצמם, בבחינת, ערעור על האקסיומה,  ערעור שאם הוא מתקבל, ממוטט את התזה כולה. אני מודה שהאחיזה באקסיומה שאיננה מצריכה הוכחה, לצורך הסבר מתקבל לבריאתו של העולם כנגד תיאוריה "של אלוהים כבורא" העולם  או ה "SPACE", היא אחיזה לא מספיק יציבה להצגת תיאוריה אלטרנטיבית. מבחינתי, אולי ניתן יהיה באחד הימים לחזק אותה. אולי! והתזה.נניח, שכול שקיים היום היה קיים תמיד. קרי: החומר הנמצא היום ב"SPACE " היה ויהיה קיים. ונניח, שבעבר הבלתי ניתן להגדרה ולהערכה, החומר נמצא במצב של חלקיקים בדידים הכי קטנים שמאפיין את היסודות שאנחנו מכירים היום – 118 במספר -, ואולי יסודות נוספים שטרם התגלו..ונניח, שכול אותם חלקיקים נעו ונעים באופן חופשי, נתונים לכוחות המשיכה והדחייה הידועים ככוחות חשמליים וכוחות של "גדול מושך קטן".ונניח שבתהליכים ארוכים, שכוללים פיצוצים אטומיים שנבעו מהתנגשויות בין אותם חלקיקים שנעו במהירויות גדולות ביותר מהם נוצרו תלכידים  שונים ומגוונים שהלכו וגדלו והתהוו גופים תוך שהם שונים אחד מהשני בטמפרטורה הפנימית ובסיפוח חומרים אחרים שהתהוו. ונניח, שאת קיומם כיחידות עצמאויות שמרו הודות לכוחות של אינרציה מצד אחד ומשיכה של גופים אחרים הנמצאים באיזון זה לזה.חלקם של הגופים האלה הלכו וגדלו מצד אחד והתפוררו מצד שני, מיצרים גופים קטנים יותר נתונים להשפעתם. אחד מהם הוא  כדור הארץ  שמקורו אולי בשמש שאנחנו רואים, ואולי בשמש אחרת הנמצאת ב "SPACE " כמו שהירח אומרים שמקורו בהתחלקות של כדור הארץ.ונניח שתנועתם הבלתי פוסקת סביב צירם מצד אחד וסביב גופים גדולים יותר בבחינת תנועה צנטריפוגלית, מאוזנים ועל ידי כך הם שומרים על מקומם אחד ביחס לשני תוך שינויים קבועים שאנחנו יודעים לקרוא אותם ולחשב אותם.כדור הארץ, סיפח לעצמו גם את אותה הילה המכילה כמויות של חמצן וגזים נוספים המקיפים אותו ומשרים תנאים בהם יכלו חומרים אחרים להתאגד ולתפקד כתאים מהם התפתח החי והצומח המוכר לנו כיום. פשוט. אפילו פשוט מדי.  אבל, באם נביט בהרכב הגנים (ה DNA ) של כול החי והצומח, - כדוגמא -  ונאמין למדענים שכולם מקורם באותו מבנה והרכב כימי, הרי כי האמירות על  "שהכול ממקור אחד", (היו שאמרו מים, ואדמה, ואש ואויר)  יש לרעיונות השונים  על מה להישען. אין לי רעיון טוב באשר לדרך האבולוציונית  בה המשיכו להתפתח כול שאנחנו רואים, ואולי אין דרך לשחזר את הדברים, אבל, תימצא הדרך להתקרב להבנה יותר בסיסית של התהליכים שהתרחשו במשך זמן ארוך ביותר. מיליוני שנים ואולי זמן אין סופי. תמיד !  בזה אני רוצה לחזק את אמונתי כי יש בכוחו של האדם הסקרן, החוקר ונחוש להבין הכול, כי יתגבר על הקשיים העומדים בפני כול אלה אשר מחפשים את האמת האחת, ובאתו זמן אני לוקח לעצמי לפקפק ביכולת האנושית לפענח את "הכול". הרבה, כן. "הכול", לא! את הנחותי בניתי על סמך דברים שאנחנו יודעים היום, הבנות שלא היו בידיהם של דורות קודמים.  באמירה הזאת, אני מאשר כי בלי אקסיומות טובות, מתקשים לבנות השערות שיפענחו בעיות מסובכות הדורשות נקודת התחלה יציבה. גאוניותם של פילוסופים ידועים, שהקדימו לשאול שאלות חכמות בכך, שחלק מההנחות שהניחו היו פרי מחשבה מופשטת, ללא התמיכה של הנסיונות וההוכחות שהתקבלו בנסיונות המעבדות והנסיון המצטבר, מהם אפשר להשלים פסיפס מורכב שהאנושות משלימה באיטיות צעד אחרי צעד. תקוותי הגדולה, שהיא הרבה מעבר להרים, שבבוא היום, המדע יצליח ליצור מתקן הדמיה שיוכיח את ההנחות שברעיון הזה, רעיון שצריך להסביר את התהוותו של כדור הארץ וכול הנמצא עליו, וגם, כול שאנחנו רואים ולא רואים אבל יש ב "SPACE " שיננו יודעים לעמוד את תכונותיו. במתקן הדמיה כאש יבנה, ניתן יהיה להפיק ממנו תועלות שהם הרבה מעבר הוכחת התהוותו של כול התחולה שב"SPACE ". בהנחה שהרעיונות שהעליתי הם נכונים, הרי כי התהליך הזה מתמשך גם היום ובודאי יש ב "SPACE " אזורים שהם עדיין כלום – התחברות של שני אטומים או אפילו חלקיקים בסיסיים יותר – כמו שיש אזורים שם מתהווים תלכידים גדולים יותר. מאידך,  יש אזורים שם הגופים שנוצרו מתפצלים, מתפוררים והופכים לדבר אחר ממה שהם היום. ל שצריך הוא סבלנות, כוחות נפש, נחישות והרבה דמיון כדי למצוא את הדרך ליצור תהליך מזורז כזה בתנאי מעבדה. האדם מצא דרכים להאיץ אטומים ואפילו חלקיקים קטנים יותר. לראות ולטפל בגופים בגדלים שניתן לראות רק בהגדלות של עשרות מונים. פענח את החומרים מהם הוא עצמו בנוי ואת הקשרים המאפשרים לו להשפיע על תכונותיו שלו. אני מאמין שזאת שאלה של זמן. ואם זה יקרה, כאשר זה יקרה, יתחדדו הבעיות האחרות שנובעות מההכרה שאין בורא עולם אליו ניתן לפנות, ואין מי שיעשה לנו, אלא אנחנו לעצמנו.ואולי, נרצה לשמור את אלוהים ככתובת לפשלות שלנו בבחינת: "ברוך אשם".  והדרך עוד ארוכה. בזכות הנחישות והסקרנות  האנושית, עוד נצליח. דני.